אחד המודלים שהשתמשתי בו רבות במחקר שלי מבוסס על מודל MDA מאת Hunicke, LeBlanc, & Zubek משנת 2004. המודל קשור לעולם המשחקים וטוען שמשחק מבוסס על מכניקות משחק, שיוצרות דינמיקות, ומשם יוצרות את ההנאה שמשחק. לאחר מכן, המודל עבר התאמה לעולם המישחוק ונקרא MDE וההנאה הוחלפה ברגשות – emotions (שכוללות בתוכן את ההנאה).

כדי לעבוד עם המודל, יש להבין מהם מכניקות ומהן דינמיקות. כמו בכל תחום חדש, אין ממש הסכמות בין החוקרים לגבי ההגדרות המדויקות ולכן אשתמש בהגדרות כפי שהובאו במודל ה MDA.

מכניקות – אלמנט בודד של משחק הכולל את ההתנהגות והחוקים שלו. לדוג’ נקודות הן מכניקה. לנקודות יש חוקים כגון מתי מקבלים (או מאבדים) אותן, ומה אפשר לעשות איתן. אבן על המדרכה היא אלמנט משחק עבור ילד (או מבוגר) שבועט בה.

דינמיקות – השילוב של מכניקות משחק שונות ובני אדם שנמצאים באינטראקציה איתן, יוצר דינמיקות התנהגות. דינמיקות הן למעשה המניעים הפסיכולוגיים שלנו והדבר שמניע את המוטיבציה הפנימית שלנו. לדוגמה, חלק גדול מהאנשים אוהב לאסוף דברים. במקרה זה, אם יאמרו לנו שיש 10 פריטים בלבד שניתן לאסוף, נרצה כמעט אוטומטית שיהיו לנו את כל ה- 10. ילדים אוספים קלפים, בובות או דמויות משחק, מדבקות, ועוד. גם חלק מהמבוגרים נהנה מיצירת אוספים.

בהמשך אכתוב פוסטים ספציפיים לכל סוג של מכניקה ודינמיקה.

דוגמה לסיום:

מכניקת משחק יכולה להיות כל דבר. עד לפני שנה (2017) ילדים שיחקו עם בקבוק מים כמעט ריק ואתגרו זה את זה באתגר ה- flip bottle. זריקת הבקבוק כך שיעמוד על בסיסו. זוהי דוגמה נהדרת ללקיחת אביזר פשוט והפיכתו למשחק. זה בדיוק הרעיון בבסיס של מישחוק. אין חוקים, אין משחק, אבל יש כיף.